המחקר הישראלי להתפתחות המשפחה (מ.י.ל.ה)

המחקר הישראלי להתפתחות המשפחה (מ.י.ל.ה) כולל כ-900 משפחות שפגשנו לראשונה כבר בשלב ההיריון בין השנים 2010-2012. בשלב זה , מדדנו באמצעות שאלונים את הציפיות של ההורים מילדם העתידי ומעצמם כהורים. לאחר מכן, כשהילדים נולדו והגיעו לגיל 9 חודשים, המשפחות הגיעו אלינו למעבדה. סיימנו לאסוף נתונים משלב זה, והיום אנו נמצאים בשלב ניתוח הנתונים מגיל 9 חודשים ואיסוף הנתונים של אותם ילדים בגיל 18 חודשים ובגיל 33 חודשים. במחקר זה אנו בודקים את אותן תכונות שאנו בודקים במחקר התאומים:טמפרמנט, (ניצנים של) אמפתיה ואינטראקציה בין הילד להוריו, בצורה שמותאמת לתינוקות. גם במחקר זה אנו משתמשים בשיטות של גנטיקה מולקולארית על מנת לבדוק שאלות על הקשר שבין תורשה וסביבה בהתפתחות האישיות. חקר טמפרמנט בתינוקות מהווה יתרון גדול, שכן יחסית לילדים גדולים יותר, השפעתה של הסביבה יותר מצומצמת (אם כי ללא ספק משפיעה) ולכן לרוב יש יותר אפשרות להבחין בשינויים כתוצאה מהבדלים גנטיים. יתרון נוסף של המחקר הזה הוא ביכולת להשוות בין האמונות והציפיות של ההורים לפני שהילד נולד ובין מה שמתרחש בפועל, ולבדוק כיצד אמונות אלו משפיעות על חיי המשפחה לאחר שהילד נולד.

 

מתוך ממצאי המחקר

להלן פרסומים ראשוניים מתוך מערך המחקר. חלק נכבד משאלות המחקר מתעסקות בהשוואה רב-גילית, כלומר – בבחינת שינויים לאורך זמן, ולכן ממצאים רבים נמצאים עדיין בתהליך עיבוד וניתוח ויעלו לאתר בקרוב.

קצת על “שמיכי”- היקשרות של ילדים לחפצים דוממים

 

על פי ויניקוט, החפץ שאליו הילד נקשר מאפשר לו לעבור בהדרגה את התהליך הטבעי וההכרחי של ההיפרדות מהאם. עם ההתפתחות, נוצרים מצבים שבהם האם אינה זמינה לילד כבעבר. במצבים אלו, הילד נעזר בחפץ המעבר על מנת להתמודד עם תחושת המצוקה שחווה, עד שהאם תיגש אליו.

 כאן במעבדה להתפתחות חברתית, ניסינו לחקור תופעה זו קצת יותר לעומק. השערתנו הייתה ששהייה במעון יום, מצב שבו הילד נפרד מהוריו לזמן ממושך, תגביר את סיכוייו להיקשר לחפץ כלשהו. מחקרים קודמים הראו שהפרידה מההורים והשהייה במעון יום עשויים להוות מצב מלחיץ עבור הילד. למשל, נמצא שהשהייה במעון יום קשורה בהפרשת קורטיזול, חומר כימי המופרש בעת לחץ. (בהקשר זה חשוב לציין שבמחקרים רבים נמצאו גם יתרונות בולטים לשהייה במעון יום. למשל, נמצא קשר חיובי בין שהייה במעון איכותי לבין התפתחות קוגניטיבית והישגים אקדמיים).

בנוסף, ניסינו לבדוק האם קיים תפקיד גם למטען הגנטי של הילד בנטייה להיקשרות לחפץ מסוים. אחת הדרכים לבדוק זאת היא לערוך מחקר תאומים. במחקרים מסוג זה משווים את מידת הדמיון בהתנהגות מסוימת בין תאומים זהים (שהינם בעלי מטען גנטי זהה) לבין תאומים לא זהים (אשר המטען הגנטי שלהם שונה). בהנחה שבשני המקרים התאומים גדלים בסביבה זהה וההבדל היחיד ביניהם מתבטא במטען הגנטי, אם נמצא שתאומים זהים דומים יותר בהתנהגות מסוימת מאשר תאומים לא זהים, זהו סימן לכך שהתנהגות זו מושפעת גם על ידי הגנים.

במחקר שערכנו, 1122 אימהות של זוגות תאומים בני 3 מילאו שאלונים שבדקו האם הילדים שוהים במעון יום והאם הם נוהגים להסתובב עם חפץ מסוים.

נמצא שכשליש מהילדים אכן קשורים לחפץ דומם כלשהו בגיל 3. בנוסף, נמצא שתאומים זהים נוטים להתנהג באופן דומה יותר אחד לשני (להיקשר או לא להיקשר לחפץ) ביחס לתאומים שאינם זהים. ממצא זה מראה שלתורשה יש תפקיד מסוים בנטייה להיקשרות לחפצים. ניתוחי המשך הראו שהמטען הגנטי מסביר 49% מההבדלים הבין אישיים בין הילדים. כמובן, עובדה זו אינה מספיקה על מנת לומר שמטען גנטי מסוים קובע האם הילד ייקשר או לא לחפץ. אחת ההשערות היא כי מעורבות הגורם הגנטי מתבטאת בכך שהוא משפיע על אופן ויכולת התמודדותו של הילד עם מצבים מלחיצים, וזה משפיע על הצורך שלו בהיקשרות לחפץ מעבר.

כמובן שגם לסביבה יש השפעה רבה על נטייה זו: ממצא נוסף שהתקבל במחקר הראה שילדים ששהו במעון במשך יום שלם (מהבוקר עד 16:30 או עד 18:00), נטו באופן מובהק להיקשר יותר לחפץ מאשר ילדים ששהו במעון כחצי יום (כ  36% לעומת 27%). מכיוון שהרוב המוחלט של הילדים הלכו למעון יום כלשהו, לא בדקנו שאלה זו על ילדים שלא הולכים למעון יום כלל. על כן, ניתן להסיק שלחפץ מעבר ישנו תפקיד מסוים בתהליך התמודדותו של הילד עם ההיפרדות מהוריו.

לסיכום “חבר” בצורת חפץ מסוים יכול להיות דבר חשוב מאוד עבור חלק מהילדים, אם כי אינו הכרחי, שכן רק כשליש מהילדים הראו את דפוס ההיקשרות הזה. חפץ מעבר מאפשר להתמודד בצורה בריאה עם מצבים מלחיצים שהילד חווה כחלק מתהליך ההתפתחות שלו. כמובן, שכמו בתחומים רבים בחיים, גם כאן השילוב בין סביבה ותורשה משפיע רבות על דפוס התנהגות זה. על כן, האתגר למחקרי ההמשך הינו להבין מי הם הילדים אשר עבורם מהווה חפץ המעבר גורם חיובי ונדרש, ומי הם אלה שאינם זקוקים לו .

מתוך: Keren Fortuna et al.

מה הקשר בין גנטיקה, אופי הלידה וסגנון ההורות שלנו?

מחקרים רבים (וגם אינטואיציה בסיסית), מדגישים את תפקידם הקריטי של ההורים בהתפתחות הרגשית, הקוגניטיבית והחברתית של ילדם. בדיוק בשל כך, מנסים חוקרים להבין: מה מעניק להורים את סגנון ההורות המיוחד שלהם, ומה הופך אותם להורים שהם?

 

חוקרים רבים שואלים  כיצד גן מסוים, בשילוב אירועי חיים שליליים, המהווים מקור לתחושת לחץ, גורמים לאדם לפתח מצוקות פסיכולוגיות? סוגיה אחת שנבחנה בהקשר זה היא הקשר בין לידה בסיכון גבוה (המהווה גורם לחץ), סגנון הורות וגן שנקרא DRD4. גן זה שאחראי לקליטת חומר כימי במוח בשם דופמין, מופיע אצל בני אדם בצורות שונות. שתי צורות ההופעה השכיחות של הגן בישראל ובמערב הן DRD4-4 ו-DRD4-7. מחקרים קודמים מצאו כי אנשים אשר נושאים את הצורה DRD4-7 של הגן, הינם רגישים יותר ללחצים סביבתיים, וכי רגישות זו עלולה להשפיע באופן שלילי על סגנון ההורות, היקשרות הילד להורים ויכולת ההורים להיות קשובים לילד. לעומת זאת, מחקרים אחרים לא מצאו בכלל קשר בין גן זה לסגנון ההורות. אם כך, איך מיישבים את הסתירה הזו?

במעבדה להתפתחות חברתית באוניברסיטה העברית, ניסינו לבדוק השערה קצת אחרת. שיערנו שהגן המופיע בצורה  DRD4-7 אינו אחראי רק לרגישות לאירועים שליליים וללחץ, אלא לרגישות לסביבה באופן כללי, לטוב או לרע. כלומר, הורה שנושא את הצורה הזו של הגן יושפע יותר לרעה מאירועי חיים שליליים ביחס להורה שאינו נושא את הצורה הזו של הגן, אך באותו אופן גם ירוויח יותר מאירועי חיים חיוביים. ההשערה נבדקה כך:

104 אמהות לתאומים בני 3.5 וילדיהן הגיעו למעבדה, והתבקשו לשחק ביחד צעצועים שונים. לאחר מכן, צפו בוחנים מקצועיים באינטראקציה בין האמהות לילדיהן ודירגו את התנהגות האם על פי המדדים הבאים: חום אימהי, רגישות לצרכי הילד, מתן תחושת ערך עצמי לילד והתנהגות אימהית שלילית (כמובן שגם התנהגות הילד נלקחה בחשבון). בנוסף, על מנת להעריך את הסיכון שחוו האם והילדים בעת הלידה, נבדקו המדדים הבאים: שבוע הלידה, משקל הילד בלידה, זמן האשפוז בפגייה (במידה והיה) ואשפוזים נוספים שעברו הילדים לאחר מכן. כל הגורמים הללו מהווים גורם סיכון לילד ומקור לחץ סביבתי לא מבוטל  עבור האם. כמו כן, על מנת לקבוע את צורת הגן DRD4 שהן נושאות, נלקחו דגימות DNA מהאמהות.

תוצאות המחקר הראו כי אצל אמהות שלא נושאות את הגן בצורה DRD4-7, לא קיים קשר בין מידת הסיכון שחוו בלידה לבין מידת ההורות החיובית שלהן. לעומת זאת, בקרב אמהות שנושאות את הצורה DRD4-7 של הגן, נמצא קשר מובהק בין סגנון ההורות של האם ומידת הסיכון בלידה. במילים אחרות, אמהות שנושאות את הגן DRD4-7 וחוו לידה מסוכנת ומלחיצה, הפגינו הורות פחות חיובית מהממוצע, בעוד שאמהות שנושאות צורת גן זו וחוו לידה בסיכון נמוך, הראו הורות חיובית יותר מן הרגיל. ממצאים אלו תומכים בכך שהצורה  DRD4-7 של הגן מהווה מעין “גן רגישות”, בכך שהופכת את האדם לרגיש יותר למתרחש מסביבו, הן בהקשרים חיוביים והן בהקשרים שליליים.

המחקר  אודות יחסי הגומלין בין סביבה לתורשה אמנם התקדם מאוד בשנים האחרונות, אך עדיין  חסר לנו ידע רב על מנת שנוכל להסביר את הקשר המסובך הזה, וספק אם אי פעם נצליח לבאר אותו באופן מלא. כיוון אפשרי אחד שאנו מנסים לבדוק כעת, במסגרת המחקר הישראלי להתפתחות המשפחה, הוא כיצד הילד, עם תכונות האישיות שלו והמטען הגנטי שלו, משפיע על המשוואה של הקשר בין הילד להוריו, ועל כך נשמח לעדכן אתכם בהמשך.

מתוך: Keren Fortuna et al., Plos one May 2011

המאמר זכה להיכנס ל2% המאמרים הטובים ביותר ברפואה ובמדעי החיים על פי הדירוג Faculty of 1000.

אמפתיה, טמפרמנט והורות בשנה הראשונה לחיים

לקכם זוכרים שכשהגעתם אלינו למעבדה, הנסיינית התחילה לבכות בגלל שהיא קיבלה מכה בברך. מטרת המטלה הייתה לבדוק כיצד ילדכם/ילדתכם מגיבים למצוקת הנסייני בעצם בדקנו שלוש התנהגויות:

  1.  דאגה אמפתית- האם הילד מביע סימנים של דאגה בעקבות מצוקת הנסיינית? למשל, האם ניתן לראות הרצנה של הפנים?

  2. התנהגות חקרנית- האם הילד סקרן לגבי הסיטואציה? למשל, האם הוא מסתכל על הברך של הנסיינית ועל האם כדי לנסות להבין מה קרה?

  3. מצוקה עצמית- האם הילד מראה מצוקה בעקבות מצוקת הנסיינית? בעיקר-האם הוא בוכה בעוצמה חזקה? במצב כזה, לרוב התינוק מרוכז

בנוסף, כפי שחלקכם אולי זוכרים, ביקשנו מכם למלא שאלונים לגבי ילדכם ולגבי עצמכם כהורים.מדי ברגשות שלו, והדבר מקשה עליו להגיב בצורה אמפתית לרגשות האחר (במקרה שלנו- הנסיינית). במחקר בדקנו האם יש קשר בין התנהגות הילד לבין הטמפרמנט שלו וסגנון ההורות שהוא מקבל. ואלו הממצאים:

אמפתיה וטמפרמנט

  • נמצא קשר בין התנהגות אמפתית ובין אקטיביות, כך שככל שהילדים היו יותר אקטיביים, כך הם נטו להראות יותר דאגה אמפתית.

  • נמצא קשר בין רגש שלילי וביישנות לבין מצוקה עצמית, כך שככל שהילדים היו יותר ביישנים או יותר רגשניים, כך הם נטו להראות יותר מצוקה עצמית בעקבות המצוקה של הנסיינית.

חשוב לקחת את הממצאים בעירבון מוגבל. הקשרים שנמצאו, כפי שבדרך כלל נמצא במחקרים פסיכולוגיים, הם קשרים חלשים! הסיבה לכך היא שישנם עוד הרבה גורמים שיכולים להשפיע על התנהגות אמפתית. כלומר- לא כל תינוק אקטיבי הוא אמפאתי ולא כל תינוקת ביישנית מראה מצוקה עצמית…

אמפתיה והורות

כאן מצאנו אפקט מעניין, שמצביע על החשיבות בבדיקת הסביבה הכוללת שבה נמצא הילד. כאשר בדקנו את הקשר בין אמפתיה לבין התנהגויות הוריות שונות, מצאנו קשר רק אצל ילדים שעדיין לא הולכים למעון! אצל אותם ילדים נמצא כי:

  • חום אימהי קשור להתנהגות חקרנית, כך שככל שהאמהות הפגינו יותר חום הורי כך הילדים הפגינו יותר סקרנות לגבי הסיטואציה והנסיינית.

  • הכוונה הורית ושליטה קשורות לדאגה אמפתית, כך שככל שהאמהות מפעילות יותר הכוונה, כך הילדים מפגינים יותר דאגה אמפתית.

בנוסף, מצאנו כי הקשר בין אמפתיה לבין התנהגויות הוריות שונות נמצא רק אצל ילדים שאין להם אחים גדולים! אצל אותם ילדים נמצא כי:

  • חום אימהי קשור להתנהגות חקרנית, כך שככל שהאמהות הפגינו יותר חום הורי כך הילדים היו יותר סקרניים לגבי הסיטואציה והנסיינית.

  • חום אימהי קשור למצוקה עצמית, כך שככל שהאמהות הראו יותר חום הורי, כך הילד הראה פחות מצוקה בעקבות מצוקת הנסיינית.

אז למה זה קורה? יכולות להיות לכך מספר סיבות. אחת הפרשנויות היא שבשנה הראשונה לחיים, בזמן שהילד רק מתחיל להיחשף למצוקות של אחרים ובכי של אדם אחר נחווה כדבר חדש ולא מוכר, השפעת החשיפה לילדים אחרים דומיננטית מאוד ולכן מפריעה להשפעה ההורית. כלומר, ככל שהילד נחשף יותר לתינוקות בני גילו, כך יש פחות ביטוי להשפעה של ההתנהגויות ההוריות על התנהגות הילד.

זהו מחקר אורך שעוד לא הסתיים, ואלו הם רק ממצאים ראשוניים. אנו עובדים כעת על קידוד התנהגויות אמפתיות בגיל שנה וחצי כדי לבדוק האם הקשרים שנמצאו בגיל 8-10 חודשים נשארים יציבים גם בשלבי התפתחות מאוחרים יותר. אחת ההשערות שלנו היא שבגיל שנה וחצי, התנהגויות הוריות יהיו קשורות להתנהגות אמפאתית אצל כל הילדים, כיוון שבשלב הזה רוב הילדים בישראל כבר חשופים לילדים אחרים על בסיס יומיומי. אנו נמשיך לעדכן בממצאים.

ממצאים אלו הוצגו בהרצאה בכנס הבינלאומי למחקרי תינוקות- International Conference of Infant Studies (ICIS) בברלין, יולי 2014.

 ציפיות הוריות

“איך נהיה בתור אבא ואמא?”

הסכמה והבדלים בין אבות לאמהות לגבי אופי ההורות לפני הלידה

חקר ההורות עוסק, בין השאר, בניסיון להבין איך זוג הורים מתפקד ביחד בכל הקשור לגידול וחינוך הילד. שתי שאלות ששואלים בנושא זה הן-

  1. האם זוגות נוטים להיות דומים זה לזה באופן ההורות שלהם?

  2. האם יש הבדלים שיטתיים בין אבות לאמהות?

התשובה לכך עוד לא לגמרי ברורה ומשתנה מתרבות לתרבות, אך בגדול מחקרים מראים כי זוגות נוטים להסכים על מרבית מאפייני ההורות שלהם ולהעניק לילדיהם הורות דומה וכי הסכמה בין בני הזוג לגבי אופי ההורות קשורה לשביעות רצון מהנשואים ולהתפתחות בריאה יותר של הילד.  בנוסף, מחקרים מראים כי לרוב אמהות נוטות להעניק יותר חום וחיבה לילדיהם יחסית לאבות.

בעוד שמספר מחקרים בדקו שאלות אלו על זוגות הורים לילדים שכבר נולדו, אף מחקר עוד לא בדק את השאלות האלו על זוגות רגע לפני שהם עומדים להיות הורים. במחקר שלנו, שאלנו האם אותם ממצאים יימצאו גם אצל זוגות לפני הלידה? כלומר לפני שיש ילד ולפני שההורים יודעים איך יתנהגו באמת.

בנוסף, מחקרים קודמים מראים שבנים ובנות מקבלים הורות קצת שונה מהוריהם. למשל, ידוע שבנות בדרך כלל מקבלות פחות עונשים ויותר חום הורי, ושגם כאן יש הבדלים בין אבות לאמהות. במחקר הזה שאלנו האם יהיה הבדל בין דפוסי ההסכמה וההבדלים בין אבות לאמהות לפני הלידה, לפי מין הילד שעומד (או עומדת) להיוולד?

רובכם בודאי זוכרים שלפני הלידה, בעת שחיכיתם לבדיקת היריון באחד מבתי החולים או המרפאות בירושלים, פנינו אליכם וביקשנו מכם למלא שאלונים לגבי איזה הורים תהיו- כמה חיבה תעניקו לילד? כיצד תחנכו אותו? האם וכיצד תענישו אותו? השתמשנו בשאלונים כדי לבדוק את השאלות האלו.

בדקנו מספר משתנים הוריים: מידת החום שההורים יעניקו לילד, מידת הדחייה שיפגינו כלפיו (למשל- להראות אהבה רק כאשר הילד מתנהג לפי ציפיות ההורה), מידת השליטה שיפעילו על ילדם והאופן שבו יפעילו שליטה זו, דהיינו שליטה חיובית (שילוב סמכותיות עם חום הורי, להסביר לילד את ההשלכות של מעשיו או מדוע כועסים עליו,) ושליטה שלילית (להפעיל שליטה חזקה עם מעט חום וחיבה כלפי הילד, להעניש את הילד מבלי להסביר את הסיבה לכך).

מצאנו כי:

  • בני זוג נוטים להסכים ביניהם על האופן בו יגדלו את ילדם. הסכמה זו נמצאה עבור כל המשתנים ההוריים שנבדקו.

  • כאשר חילקנו את המדגם לשתי קבוצות- אלו שיודעים את מין העובר ואלו שלא– ההסכמה נמצאה רק אצל זוגות שלא ידעו את מין העובר! יתרה מכך, עבור המשתנים דחייה הורית והפעלת שליטה, בני זוג נטו להסכים ביניהם כאשר ידעו שעומדת להיוולד להם בת, אבל לא להסכים כאשר ידעו שעומד להיוולד להם בן!

  • אמהות נטו לחשוב כי הן יפגינו יותר חום ושליטה חיובית ופחות דחייה ושליטה שלילית יחסית לאבות.

  • לא נמצאו הבדלים שיטתיים בין אבות לאמהות כאשר חילקנו את המדגם לפי מין העובר. כנראה שכאשר מדברים על הבדלים ספציפיים, יש עוד משתנים מלבד מין ההורה ומין הילד, שמשפיעים על הציפיות ההוריות, למשל האופי שההורים מדמיינים שיהיה לילד.

מחקר זה מראה כי עוד לפני שהורים הופכים להורים,בזמן שהם רק חושבים על מה הולך להיות, קיימים כבר דפוסי הסכמה והבדלים דומים לאלו שנמצאים אחרי שהילד נולד. בימים אלו אנו בודקים כיצד הציפיות ההוריות לפני הלידה קשורות לסגנון ההורות של אמהות ואבות בפועל, על סמך המפגשים שלנו אתכם ועם ילדכם. מבטיחים לעדכן בקרוב…

  • המעבדה להתפתחות חברתית

המעבדה להתפתחות חברתית בראשות פרופ' אריאל כנפו, המחלקה לפסיכולוגיה, האוניברסיטה העברית בירושלים.

דוא"ל: knafolab@gmail.com טלפון: 02-5883798

This site was designed with the
.com
website builder. Create your website today.
Start Now